אחת מדרכי הלימוד הנפוצות בין גדולי האחרונים בסוגיות התלמוד, היא התפיסה שדבריהם של תנאים ואמוראים נאמרו 'לשיטתייהו' [=לשיטתם]. לא זו בלבד שדין מסוים גורר אחריו דין אחר בדרך של השתלשלות, אם במישרין ואם בעקיפין, אלא שביסודם של שני הדינים עומדת סברה אחת, לרוב סברה כללית ומופשטת, צורת לימוד ופירוש או אופן הסתכלות, שהיא עומק שיטתו של אותו התנא או האמורא, וכשהיא מתלבשת בדינים ועניינים שונים היא יוצרת שרשרת של מחלוקות 'לשיטתייהו'.

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע הלך אף הוא בדרך זו, הרחיב והעמיק במושגי ה'חקירה' המקובלים בכתבי האחרונים, ויש שאף חידש מושגים בחקירת שיטות הקדמונים. בכך העמיד רבינו מחלוקות רבות בין תנאים ואמוראים על כמה שאלות עקרוניות מופשטות, כגון ההווה או העתיד, הכח או הפועל, הכמות או האיכות, צד היחיד או צד הציבור, פשט התיבה או התוכן הכללי, ועוד כהנה. יש שהצד השווה הוא בדרך הלימוד, יש שהוא בכללי ההכרעה והפסיקה, ויש שהמחלוקת עומדת על שתי בחינות ומדרגות בעבודת ה'. וכבכל חלקי תורתו של רבינו, גם כאן מתמזגים לאחד ההלכה והאגדה, הנגלה והנסתר.

בספר 'אוצר לקוטי שיחות – לשיטתייהו', קובצו יחדיו שיחותיו המוגהות של רבינו מתוך סדרת "ליקוטי שיחות" וממקורות נוספים, שיש בהן מרכיב ניכר של "לשיטתייהו" של שני תנאים או אמוראים. הוא כולל 11 פרקים ובהם משנתו העיונית והמרתקת של רבינו בתחום זה. הספר נערך על-ידי הרב נחום יצחק אייזיק קפלן, יחד צוות תלמידי חכמים מובהקים.

יש כמה עניינים והלכות בתורה שאף־על־פי שבהשקפה ראשונה נראים הם כסוגיות ועניינים שונים שאין כל קשר ביניהם, הנה כיוון שהתורה אחת היא – על־ידי התעמקות כדבעי אפשר למצוא שיש ביניהם נקודה משותפת, או שהם עומדים על יסוד אחד. וכמו שמצינו בספרי כמה גדולי ישראל, ובמיוחד בספרי הגאון הרוגצובי. אוצר ליקוטי שיחות, כרך ו, עמוד 75