תורתו של אדמו"ר האמצעי מתאפיינת בהיותה רחבה מני ים, ללא מצרים או גבולות. רבינו עוסק בתורת אביו הקדוש בעל התניא לאורך, לרוחב ולעומק, ודבריו משתלשלים מעניין לעניין על פני עשרות עמודים וחושפים בסוגיות הנלמדות צדדים וצדי צדדים שלא כל לומד מסוגל להכילם. לא לחינם אמר עליו חתנו, אדמו"ר ה'צמח צדק', שאילו היו חותכים את בשרו לא היה נוזל ממנו דם – כי אם חסידות. ובמסורת החסידים מקובל שלעתים היה שטף דיבורו פורץ את מגבלות הזמן ונמשך שעות ארוכות באין מעצור.
ספרו 'שערי אורה' עוסק "בענייני חנוכה ופורים, שימצא כל אחד ואחד מרגוע לנפשו לפי ערכו ומקומו ושעתו" (כלשון המחבר בהקדמתו), וחשיבות מיוחדת נודעה לו בקרב חסידי חב"ד, שכן אדמו"רי חב"ד הגדירו אותו כ"אלף-בית של תורת החסידות".
החלק על חנוכה עוסק בעיקרו במצות הדלקת נר חנוכה. הוא פותח בביאור רחב של עשרות עמודים אודות תוכנה של מצות הדלקת נר החנוכה בבית המקדש, ולבסוף מבאר את עניינה המיוחד של מצות הדלקת נר חנוכה בפתח ביתו מבחוץ, בתוך הקליפות הקשות המסתירות על גילוי אור ה' בכוחה המיוחד של השמן המורה על החכמה האלוקית.

הספר נדפס לראשונה בחיי אדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ב בקאפוסט. במהדורה החדשה והמתוקנת מופיעים הדרושים באותיות מרובעות, ובסוף הספר: קיצורים מאת אדמו"ר הריי"ץ, מפתחות ומראי מקומות מלאים.