כמנהיג חסידי בשואה, עמד הרבי מול אתגר רעיוני ואמוני עצום ובלתי נתפס במציאות ימינו. הספר 'אש קודש' הוא ניסיון שאין לו אח ורע, לתת מענה מחשבתי-חסידי לקושי: כאדמו"ר, כהוגה דעות חסידי, מנסה הרבי להצדיק את מעשי הבורא, למצוא פשר לסבל ולתת משמעות לקידוש השם; וכמנהיג, מנסה הרבי לעודד את שומעיו, ולתת הכוונה לחסידיו.

המאמץ המחשבתי יוצא הדופן המושקע בספר, והתנאים האיומים בהם נכתב, הופכים אותו לתעודה חסידית, אמונית ועיונית, וגם היסטורית, יוצאת דופן. הרבי מתאר באורח נוגע ללב את הייסורים העצומים שאותם עוברים הוא וחסידיו. שאלותיו וניסיונותיו להתמודד עם הקושי העצום, הפיזי והרוחני, יוצרים יצירה תורנית, אמונית והיסטורית שלא הייתה כמותה.

דרושיו של הרבי, כפי המקובל בעולם החסידות, הינן על פרשיות השבוע והמועדים, מבוססות על פירושי התורה והמדרשים, קבלה וחסידות. לאורך הספר מורגש שינוי באורך הדרשות. הדרשות הראשונות קצרות מאד, בנות עמוד אחד (למעט דרשות ספציפיות, כמו הדרשה לראש השנה). לאורך השבועות, מתארכות הדרשות, עד שהדרשות בחלקו האחרון של הספר הן בדרך כלל בנות שלושה, ארבעה ואף חמישה דפים. וגם תוכנן של הדרשות הולך ומתגבש ומעמיק.

לפני מרד גטו וורשה, שלאחריו גורש הרבי ונרצח באכזריות, הטמין הרבי את כתב היד של חיבורו זה בתוך כד חלב באדמת הגטו. קובץ הדפים נמצא בפולין בדרך נס כמה שנים לאחר המלחמה על ידי פועל מתחת לחפירות, בעת הנחת יסוד לבניין חדש בוורשה על הריסות הגטו, והוא העבירם למכון ההיסטורי היהודי בוורשה.