רבי דובער, 'המגיד' ממזריטש, הנהיג את תנועת החסידות לאחר הסתלקות הבעל שם טוב הקדוש, החל משנת תקכ"א. הוא נסתלק ביום י"ט כסלו תשל"ב, ומנוחתו כבוד באניפולי. בימיו פרשה החסידות כנפיה בקהילות רבות ברוסיה הלבנה, בליטא ופולין.
בשונה מהבעש"ט שהיה מרבה בנסיעות ממקום למקום, תלמידו הגדול ישב במזריטש ואליו התקבצו תלמידיו הגדולים, בני החבורה הקדושה. בעל הגיון ישר היה רבינו וגדול בגמרא ובהלכה מעודו, וכאשר התקרב אל רבו הבעש"ט החל לעסוק בדברים שהם כבשונו של עולם – בפנימיות התורה. דברי תורתו ביסודות החסידות ובקבלה היו נאמרים בלשון קצרה ועמוקה, וכאשר גילה סודות אלו בפני תלמידיו, היו יוצאים מכליהם מרוב התפעלות עד שלא היו יכולים להכיל את האור הרב.

המגיד לא כתב את דברי תורתו, ולאחר הסתלקותו לקטו תלמידיו שומעי לקחו את אמרותיו הקדושות ועשו ספרים הרבה. בהם מתייחד ספר 'מגיד דבריו ליעקב', הידוע גם בשמו 'לקוטי אמרים', שנאסף על ידי רבי שלמה מלוצק, מחבר ספר 'דברת שלמה', ונדפס לראשונה בקארעץ בשנת תקמ"א. הספר כולל ביאורי פסוקים ומאמרי חז"ל בדרכי החסידות, ושאר פתגמים ואמרות בענייני לימוד התורה וקיום המצוות בהידור מתוך אהבת ויראת השם, אהבת ישראל שלמה, האמונה בה' אחד ובהשגחתו על ברואיו, עבודת התפילה והדביקות בבורא, התמודדות עם ענייני העולם הזה, וקניית מידות טובות והנהגות ישרות.

במהדורת 'מגיד דבריו ליעקב' החדשה והמפוארת בהוצאת קה"ת, נסדרו תורות אלו באותיות מאירות עיניים, בשולי הגיליון באו מראי-מקומות וציונים רבים לדברי חז"ל ולספרי החסידות, לצד שינויי נוסח והשוואות למקורות אחרים בכתבי תלמידי המגיד. כהוספה לספר הובא ליקוט נרחב של תורות המגיד מדברי אדמו"רי חב"ד, וכן הגהות וביאורים לתורתו, אסופת מנהגיו ואגרותיו, ובסופו בא מפתח עניינים מפורט.