מראשית היווסדה של דרך חב"ד תמך אדמו"ר הזקן את אדניה על יסודות ההתבוננות והעיון השכלי – החכמה, הבינה והדעת. שלוש האיכויות הללו, כפי שהגדיר אותן אדמו"ר האמצעי, מעצבות את עולם המחשבה כמרחב בעל ממדי אורך, רוחב ועומק. השגות האלוקות אינן נשארות בגולמיותן, כנקודות אור המתנוצצות בשמי שמים מבלי להאיר על הארץ, אלא משתלשלות מטה, מתפתחות לרוחב וחודרות אל עומק הדעת והחיים. תיאור זה הולם גם את אופיו של המאמר החב"די המצוי – ארוך, רחב ועמוק – ומייחדות אותו על רקע מרבית כתבי החסידות שנשתמרו בידינו מתורתם של צדיקים אחרים.

לא הרי מאמר כהרי שיחה. המאמרים מכונים בקרב החסידים "דברי אלקים חיים", ומעמד אמירתם מתייחד בניגון הכנה המושר מתוך רצינות וכובד ראש, בעמידה מתוך יראה בעת שמיעת הדברים ובניגון של שמחה הפורץ מפי החסידים מיד עם תומם. כך מימי אדמו"ר הזקן ועד הדור הזה, שבו זכינו להתברך בעין יפה מאוצרו העצום של הרבי זי"ע.

חמישים וארבע שנים ישב הרבי על כס הנשיאות, ובהן הפיק פיו מאות רבות של מאמרים. בכולם הוא מעיר על דברי קודמיו ודן בהם, כביכול אין הוא אלא נושא כליהם ומברר מקחם, אך מתוך העיון – כבדרך אגב – מתחדשים חידושים עצומים. סוגיות מורכבות מתיישבות יחד, חלקי עניינים מתקבצים ובאים ממקומות רחוקים, הכול מתבהר ומתחדד עד שניתן לומר בבירור כי "פנים חדשות באו לכאן".

גם בסגנון דיבורו אין הרבי הולך בגדולות. ההבעה מאופקת, הביטוי עצור. אולם מי שיתמיד להטות אוזן לתוכן הדברים, ימצא עצמו כורע תחת תביעת הנפש האדירה המפעמת בהם. תביעה של תשוקה שאינה יודעת פשרות להשיג כל מה שאפשר להשיג, לעלות עד היכן שניתן לעלות בכוחה של דעת אנוש – ולמעלה גם מזה. אין זו תשוקה שמילים נלהבות יכלכלוה, והדיוק ונקיות הביטוי הולמים אותה יותר.

בשנים האחרונות לימי חייו בעלמא דין (תשמ"ז-תשנ"ב) עסק רבינו בתכיפות בהגהת מאמרי חסידות שאמר בשנים קדמוניות, ובהם האיר אור חדש של סוגיות עמוקות בחסידות, מסודרות דבר דבור על אופניו, כאשר על גביהן מתנשאים חידושיו העדינים המשלימים את התמונה, בתוספת הערות מחכימות וציונים רבים בשולי הגיליון. מאמרים אלו נקבצו בסדרת 'ספר המאמרים – מלוקט', שמסודרת במהדורה חדשה לפי סדר חודשי השנה.