חשיבות גדולה ייחסו גדולי החסידות לסיפורי צדיקים וחסידים, ומצינו שאף הבעש"ט עצמו הפליג בשבחם של סיפורי צדיקים, באמרו "כל מי שמספר בשבחי הצדיקים כאילו עוסק במעשה מרכבה". בתוך היחס המרומם שהעניקה החסידות לסיפורי צדיקים, מתייחדים בערכם סיפורי המופת הרבים שנקשרו סביב דמותו הנשגבת של מורינו רבי ישראל בעל שם טוב זי"ע, שהאיר את העולם באור החסידות, וכפי שתיאר הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק במילים ספורות ומרעידות לב: "היה היה דבר השם ביד הבעל שם, אחד היה ומהקדמונים לא קם כמוהו, ואחריו לעפר מי יקום".

לראשונה נאספו סיפורים על קורות חייו ופעלו של הבעש"ט, בספר 'שבחי הבעל שם טוב'. את הספר ליקט וחיבר רבי דב בער מליניץ, שחמיו הרה"ק רבי אלכסנדר זכה לשמש כסופרו של הבעש"ט במשך שמונה שנים, וכן קיבל סיפורים ומסורות רבות על חיי הבעש"ט מרבותיו גדולי החסידות הראשונים תלמידי הבעש"ט, ובראשם הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה בעל המחבר 'תולדות יעקב יוסף' והרה"ק רבי גדליה מליניץ.

הספר עוסק בעיקרו בדמותו של הבעש"ט, בקורות חייו המופלאים, החל מלידתו וצעירותו, הסתרת גדולתו עד היותו בן שלושים ושש, תקופת התגלותו ופעליו הציבוריים, ועד לימיו האחרונים והסתלקותו מן העולם; בתווך שזורים תיאורים על הנהגותיו המיוחדות בקודש, כמו גם מאורעות שמימיים עליהם נהג לספר לחסידים בעתות רצון.