הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) ידוע בבהירות ההסברה שלו, במזיגה מיוחדת של עומק ופשטות, בדבריו שבעל פה ובכתביו עלי ספר. דוגמה מובהקת לתכונותיו אלו הוא הספר 'שלושה עשר עלי השושנה', המפגיש את הקורא עם מושגי יסוד מעולמה של פנימיות התורה בשפה ברורה, המקרבת אל השכל נושאים שהם בבחינת "רזין דרזין".

פרקי הספר עוסקים, בין היתר, במבנה העולמות על־פי תורת הקבלה, באופני ההתגלות האלוקית בתוכם, בסודות נפש האדם, במושג הקדושה ובדרכים לחיפוש ה'אני'. נושאים אחרים, שהם מוכרים מאוד אך זוכים לחן מיוחד ולאור חדש, הם: מצוות, תפילה, תשובה ותורה.

שמו של הספר לקוח מן הזוהר הקדוש, ומשמש כמשל לדמותה של כנסת ישראל. האמירה העומדת מאחורי הבחירה בשם זה מוסברת בהקדמת הספר: "כנסת ישראל היא שורש נפשות ישראל, המקור והמוקד בו מתכנסות כל הנפשות, השורש הפנימי, האחד, הקודם לכל מה שחשות ופועלות הנפשות בהיותן בעולם. ספר זה, כמו עלי השושנה, מיועד אל הנשמות. הוא בא לדבר אל הנפש בנקודתה הפשוטה והפנימית, בנקודת היותה כשושנה עצמה, אף קודם שהיא לומדת תורה, מתפללת או מקיימת את המצוות".

נדמה שתפיסה זו, המחברת את סוד נשמות ישראל לסודות התורה העמוקים והפנימיים ביותר, עמדה מאז ומעולם בשורש המגמה החסידית להפיץ את מעיינות פנימיות התורה חוצה – כי סודות התורה הם גם סודותיו של כל יהודי, והחיבור בין בעל הסוד לסודו הוא סוד הגאולה.