בשנותיו האחרונות של רבינו הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, כשהתגורר בעיירה לאזני, התחיל לדרוש בלילות שבת בפני בניו ביחידות בנוסף על דברי תורתו לרבים, בדבריו אלו עסק בביאור לשונות הזוהר על פרשת השבוע. בדרושיו אלו עסק רבינו בביאור לשונו של הזהר על מתכונתו, שלא כדרך דרושי החסידות שמבארים ענייני חסידות כסוגיה ערוכה בפני עצמה. אלא שמתוך כך עולים יסודות גדולים בעולמה של חסידות,

בנו האדמו"ר האמצעי רבי דובער, העלה את הדברים על גבי הכתב והדפיסם לראשונה בקאפוסט בשנת תקע"ו, וכך כתב בהקדמתו לספר 'ביאורי הזהר':

"אאמו"ר הגאון האלקי המנוח ז"ל נ"ע, אשר שמענו מפי רוח קדשו ז"ל בכל ליל שבת ושבת פירושים וביאורים מאמרי הזוהר בכל סדרא דף אחד, זה כמה שנים. ואשר נראה בעליל לכל עיני ישראל אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא, ובפרט בביאורו בפירוש המאמרים מכוונים לאמיתתן ממש.

"וכאשר שמעתי מפי קדשו ז"ל לא פעם ושתים, שכל ימיו עשה קבע ללמוד הזוהר הקדוש בשבת דוקא (והיינו בליל שבת כמו שראינו) בעיון גדול.