אחת מן הדרכים שתורת החסידות נקנית בהן, ככל מקצועות התורה, היא "בשימוש חכמים". מאחר ולא בהלכות שחיטה או עירובין אנו עוסקים, אלא בסוגיות של השגות אלוקות וב'הלכות' עבודה שבלב, גם עניינו של שימוש זה שונה. אם רצונך ללמוד חסידות, מוכרח אתה בעצם להיות חסיד. ואם רצונך להיות חסיד, מוכרח אתה לשאוב את רוחה של החסידות, ולא רק את המילים הכתובות על הנייר.

אם נרצה, הרי שלכל מאמר יש ניגון, לכל שיחה יש נימה פנימית, לכל דיבור שיצא מפי רבי יש ממד עומק והוד מיוחד שלא ניתן להימסר בכתב. תורה שבעל־פה של החסידות, לפיכך, היא החסידים עצמם. בסיפוריהם, בפתגמיהם, במנהגיהם, בזיכרונותיהם ובכל דרכיהם הם הופכים את שומעיהם לחסידים באמת.

בארון הספרים של הווי החיים והרוח החסידית, בולטים כפנינה מיוחדת ויקרת מציאות דברי זיכרונותיו ורשימותיו של רבי – הלא הוא אדמו"ר הריי"ץ זי"ע. הרבי הריי"ץ היה מספר אמן, שהרבה לספר בעל־פה ולרשום בכתב את מה שסיפרו לו אבותיו וזקני החסידים שביניהם נתגדל, כמו גם את כל מה שראו עיניו בזמנו ובמקומו, בליובאוויטש של ימי הרבי המהר"ש והרבי הרש"ב. דבריו מושכים את הלב ומציירים את החצר ואת דמויותיה כאילו לא רחוקות הן, לא בזמן ולא במקום, אלא קרובות, מציאותיות וחיות. מתוכם ניתן לחוש ולחוות מהי חסידות ומהן דרכיה.

עוד מעלה יתרה יש בהם, שאולי היה ראוי להקדימה, והיא היותם "לשון הרב". אם בדברים שבכתב קשה לשמר את הפנימיות הקדושה שנמסרה מנפש המדבר לנפש השומע, הרי שאצל רבי ונשיא בישראל אין חילוק בין מחשבה, דיבור ומעשה. גם בכתיבת ידו הוא מביע את עצם נשמתו, וכאשר הקורא מעיין בה הרי זה כאילו נשמה מדברת אל נשמה, נשמת רבי לנשמת חסיד – או לנשמת מי שהולך ונעשה לחסיד.

בסדרת 'דרכי החסידות' נקבצו סיפורים רבים שנכתבו על ידי הרבי הריי"ץ או נאמרו על ידו, ופורסמו בבמות שונות. ראשיתו של הלקט בגיליונות 'לקראת שבת', היוצאים לאור על ידי מכון 'אור החסידות' מדי שבת בשבתו במשך כמה שנים. כעת זכו אנשי המכון לברך על המוגמר ולהגיש בפני קהל שוחרי החסידות את הדברים כשהם סדורים בשלושה כרכים: על סדר פרשיות השבוע ועל מועדי השנה, ובענייני עבודת השם, ומזמינים לקרוא מהם על שולחן השבת או לעיין בהם בכל זמן אחר. לבד מעצם הגשת הדברים בכלי מפואר המרחיב את הדעת, עשו אנשי המכון מלאכה רבה בתרגום מילות האידיש הזרועות בדברי הרבי ובהוספת הערות מאלפות המבהירות בקצרה מושגים בחסידות, כאשר הדבר נדרש.