כידוע, חיבורו של הגאון הגדול רבי יוסף באב"ד, "מנחת חינוך", הפך לנכסי צאן ברזל ונתקבל בכל תפוצות ישראל כאחד הספרים המקיפים את כל מצוות התורה ודיניהן, לרבות חקירות ודיונים המתעוררים בהן.

האדמו"ר רבי מנחם מענדל מליובאוויטש זי"ע, בדרך שאינה אופיינית ללימודו, התמקד רבות בכתביו ובשיחותיו בדברי ה'מנחת חינוך'. כבר ברשימות שכתב לעצמו בצעירותו, ונתגלו לאחר הסתלקותו, ציין הרבי לעצמו לעיין במנחת חינוך, אף בצוק העיתים בשעה שהספר לא היה תחת ידו.

הרבי מרבה להתפלמס עם חקירותיו וחידושיו של המנחת חינוך, ולחילופין מציע תירוצים ויישובים לקושיותיו. בספר שלפנינו, נלקטו ביאוריו של הרבי העוסקים בדברי ה"מנחת חינוך" לפי סדר המצוות, בשפה ברורה ובנעימה קדושה, המאפשרת ללומד למצוא את מחוז חפצו בעת לימוד הסוגיות והעניינים הנידונים בחינוך ובמנחת חינוך. הספר נלקט ונערך על ידי הרב חנא חיים הכהן פרידמן, מראשי ישיבת חב"ד המרכזית בארץ הקודש.

להלן אחד מחידושיו של הרבי, במענה לקושיית המנחת חינוך:
כתב המנחת-חינוך במצווה קד: "ואני תמה על כל מוני המצוות למה לא מנו בשני לאוין [=נפרדים] לאו הקטיר עליו ולאו דנסך, כיוון דכתיב הכל אחד תיבת לא תעלו כו' ונסך לא כו', ואפילו דברים הרבה הנכללים בלאו אחד דעת הרבה ראשונים דנמנים בפרטים… אבל כאן פשוט שהוא שני לאוין לכולי עלמא… הוא צריך עיון גדול".

ובלקוטי שיחות (כרך ו, ע' 246) כתב הרבי ליישב על-פי פירושו של רש"י לפסוק בסוף פרשת תצווה: "וכיפר אהרן על קרנותיו… אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא לה'" – "המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת". התורה הגדירה את תוכן האיסור בעשייה על גבי המזבח דבר שאינו מקודש לו "עבודה אחרת"; מובן שאין חילוק אם מדובר בקטורת או נסך כו', ולכן נחשבים כל איסורים אלו ללאו אחד, ולא שייך למנות את עניני החילול השונים בתור לאוים נפרדים.