שיחותיו המופלאות של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מלובביץ', על פרשת השבוע, היו לשם-דבר בקרב תלמידיו ברחבי תבל. הוא ראה בפרשת השבוע מקור בלתי-נדלה להעלאת רעיונות חדשים, להעמקה בבעיות השעה ואף לחשיפת תובנות הנוגעות לחיי היום-יום. הרבי גם הפציר בכל חסידיו ובאנשים שבאו אתו במגע לחפש השראה יומית בלימוד החומש עם פירוש רש"י.

הספר 'להחיות את היום' עוקב אחר ההשראה שמצא הרבי מלובביץ' בפרשת השבוע ופורט אותה לכל יום מימות השבוע. הספר בנוי מסרים-מסרים שהם מעין טעימה קטנה מתורתו רחבת ההיקף של הרבי, המלאה באהבה אנושית, באופטימיות אינסופית ובתפיסה שאם אך נלמד לעשות טוב לזולתנו הרוע והשלילה יחלפו מאליהם. רעיונות אלה שזורים לאורכו של ספר זה, המעניק הזדמנות להיחשף ליסודות התפיסה הזאת מדי יום ביומו.

לשם המחשה, מובא כאן הרעיון הראשון לפרשת בראשית:

יום ראשון (א, א – ב, ד)

התורה נפתחת בתיאור האופן שבו ברא ה' את העולם בשישה ימים.

א, א: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"

המדרש מלמדנו כי "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו דירה בתחתונים". הבריאה עשויה רבדים-רבדים, עולמות עליונים ותחתונים, כאשר העולם שבו אנו חיים הוא התחתון ביותר. "תחתון", בהקשר זה, פירושו מרוחק ממודעות א-לוהית ואף מנוגד לה. לאחר בריאת העולם, ברא ה' את האדם על מנת שיצוק לתוך העולם התחתון מודעות א-לוהית. פסגת ההצלחה בשליחות קדושה זו היא מה שמכנה המדרש "דירה בתחתונים". האמצעי להשגת המטרה ניתן גם הוא מאת ה', בדמותה של התורה.

ה' העניק לאנושות את החופש להתעלם ממנו ומרצונו וזה בדיוק מה שעשו הדורות הראשונים. ה' נותר נאמן להבטחתו לחופש בחירה, והתוצאה הייתה שככל שבני האדם הרבו להתעלם מרצון ה' כך גילוי נוכחותו בעולם הלך והסתתר, הלך ונעלם, כשהוא מתכסה מאחורי המסווה של הנהגת הטבע.