הרה"ק רבי שלמה הכהן מרדומסק זי"ע (תקס"ה־תרכ"ו), תלמידם של הרה"ק רבי מאיר מאפטא, הרה"ק רבי פישל מסטריקוב והרה"ק רבי ישעיהו מפשדבורז' – תלמידי החוזה מלובלין. נולד למשפחת מתנגדים לחסידות, היה גאון בתורת הנגלה וכונה 'העילוי מוולושצובה'. בצעירותו חיבר כמה חיבורים למדניים, שמהם נותרו בידינו רק חידושיו למסכת כתובות. היה מקורב גם להרה"ק רבי יששכר בער מרדושיץ, שאף דחק בו לימים לקבל על עצמו את הנהגת עדתו.

רבי שלמה היה ידוע כבעל תפילה, שאף הלחין ניגונים מקוריים משלו. ספרו 'תפארת שלמה' כבש במהרה את כותל המזרח בספרי החסידות, ותוך זמן לא רב נתקבל בכל עולם החסידות כספר יסוד ומראשי המבארים בְּאוֹר חדש את דרך החסידות. הספר נכתב על־ידי רבנו עצמו, ובראשו כתב: "הנני מתחיל לכתוב לנפשי דברי יראת שמים ותוכחת מוסר על סדר פרשיות התורה".
בספרו הוא מדגיש את מעלת אהבת הבורא מתוך חמימות והתלהבות, המקיפה את כל אברי האדם. כמו כן, הוא מרבה לעסוק במידת היסוד, בדמותו של יוסף הצדיק ובכיבוש היצר כתנאי לפתיחת הלב בתורה ולתיקון המידות. במקומות אחדים הוא מעורר את לב העם להכיר בקדושת צדיקי הדור ולהידבק בהם, שכן רק על־ידי ההתקשרות אל הצדיק זוכה האדם להיכנס בשערי העבודה ולצעוד במסילה הנכונה עבורו. כך תמיד, ובפרט בדורות האחרונים שבהם רבה האפלה והמבוכה.