מסופר שכאשר הגיע אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן־ערוך, לגיל עשרים, החליט לנסוע למקום תורה ועבודת ה'. החלטה זו הובילה ללבטים, שכן באותם ימים ניטשה מחלוקת עזה בין החסידים תלמידי הבעש"ט והמגיד ממעזריטש לבין ה'מתנגדים' תלמידי הגאון מוילנה. הרבי הריי"צ מספר שאדמו"ר הזקן חש שבכל אחד מן המקומות יוכל לקבל 'סחורה' אחרת: "ידעתי שבוילנה יכולים להתלמד ללמוד, ובמעזריטש – איך להתפלל. ללמוד ידעתי קצת, אולם להתפלל לא ידעתי כמעט מאומה… והלכתי למעזריטש". החלטה זו, הייתה נקודת הפתיחה של המפעל שבו ראה אדמו"ר הזקן את שליחותו עלי אדמות – הפצת תורת החסידות בעולם.

מני אז ואילך קיים אצל חסידי חב"ד סדר מסודר בעבודת התפילה, שאותה העמידו בראש מעייניהם, וכדברי הרבי הריי"צ: "אצל חסידים לא מבקשים מאומה… רק על התעסקות בעבודת התפילה". המושג "עבודת התפילה" מבוסס על דרשת חז"ל: "'ולעבדו בכל לבבכם' – איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה". ואכן, התפילה החב"דית המיוחדת – המלווה בהתבוננות ארוכה לפניה ונערכת במתינות רבה ומתוך ריסון עצמי – מבהירה בצורתה עד כמה התפילה היא עבודה לכל דבר.

עבודת התפילה, שהיא אחד היסודות המובהקים של החסידות בכלל, זוכה במשנת חב"ד להעמקה מרובה ולפירוט עצום. מאמרים רבים עוסקים במהות התפילה, בהכנה הראויה לה ובמשמעותם של קטעים שונים מתוכה, והם פזורים בכרכים רבים ומובלעים בדרושים ארוכים ומורכבים שאין יד הכול שווה בהם.

סדרת 'ללמוד איך להתפלל' שמה לה למטרה לדלות מתוך האוצר העצום הזה משנה מסודרת ומפורטת ולהגישה לפני המעיינים כשהיא ערוכה על סדר נוסח התפילה – דבר דבור על אופניו. לקט ביאורים זה משולב בעובדות היסטוריות הנוגעות לקטעי התפילה השונים ובסיפורים חסידיים המעשירים את הרעיונות העמוקים ומכוונים אותם ליישום בעבודת ה'.

בסדרה ארבעה חלקים, העוסקים בחלקי התפילה השונים: חלק א: ברכות השחר – קרבנות. חלק ב: הודו לה' – יהי כבוד. חלק ג: פסוקי דזמרה – קריאת שמע. חלק ד: שמונה־עשרה – עלינו לשבח.