הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק זי"ע (תע"ז־תקמ"ז), מבחירי תלמידי המגיד ממעזריטש. את מושבו קבע רבי אלימלך בגליציה וחצרו הפכה אבן שואבת לתלמידים רבים, שהיו לימים לרוב מניין ובניין של אדמו"רי פולין וגליציה. על שם עובדה זו כונה "הרבי של האדמו"רים". במעלת קדושתו הפליגו נוראות, ותלמידיו ראו אותו כממשיכו המובהק של הבעש"ט: "היה העולם שמם עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם, הבעל שם טוב הקדוש ואדמו"ר הרב רבינו אלימלך… והם פתחו השער לה'" (מאור ושמש).

ספר 'נועם אלימלך' נכתב על ידי בנו של הרבי, רבי אלעזר. הספר נחשב לאחד מן הספרים הנלמדים ביותר בחסידות, וגם החזקתו בבית נחשבה אצל צדיקי הדורות כסגולה מיוחדת. הספר מחולק לשני חלקים: החלק הראשון והעיקרי מסודר לפי פרשיות התורה. החלק השני, הנקרא ליקוטי שושנה הינו אוסף של רעיונות קצרים על פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל. בתחילת הספר מופיעה רשימת הנהגות והוראות להולכים בדרך החסידות, המכונה בשם "צעטל [=פתק] קטן", וכן נוסח מיוחד שתיקן המחבר לומר קודם התפילה, חלקים מנוסח זה מפורסמים גם מעבר לגבולות החסידות.

מעבר לפירושי החסידות על פרשיות התורה, מבוארים בספר יסודות החסידות ודרכיה, ובהם בולט תיאור דמותו ומהותו של ה'צדיק', ולכן יש שכינוהו "ספרם של צדיקים". רבי אלימלך לא הסכים להדפיס את הספר בחייו "מטעם הכמוס", ונדפס מיד לאחר הסתלקותו. ר' זאב וולף, אב"ד קהילת ליז'נסק כותב בהסכמתו לספר "ואמרתי שגם מזה נודע גודל צדקתו וענוותנותו, שלא רצה להתגלות את עצמו כל כך בחייו, כאשר היה דרכו תמיד להקטין את עצמו".

במהדורת "הדרת חן" נערך הספר מחדש בהגהה מדויקת, עם הערות, ציונים ומפתחות מורחבים. למהדורה זו נוסף הספר "אור אלימלך", הכולל מאות ליקוטים מדברי רבי אלימלך שאינם מופיעים בספרו, מסודרים לפי ערכים, עם ציונים והערות.